גליון מס' 2 - סתיו 2022

הקאמבק שלהם הוא הרווח של כולנו!

עם סיומו של ראש השנה, אנחנו מקדישים את הגליון הזה לשתף אתכם בכמה מהחיים הרבים שקאמבק הצליחה לשפר בזכות תמיכתם בשנה החולפת. כך תוכלו להכיר כמה מהמשתתפים שלנו, ללמוד על החסמים שלהם, להעריך את יכולת ההתמדה שלהם, ולהכיר כמה מהמאמנים המסורים שלנו המלווים אותם.

לפי הערכות, 75% מהאסירים המשוחררים אינם מועסקים. בקאמבק, מטרתנו המרכזית היא לתת להם את הכלים למצוא ולשמר עבודה. היכולת לממן את עצמם היא הצעד הראשון. על מנת להגיע לרמת היציבות הזו, אנחנו מציעים למשתתפים שלנו מספר שירותים מרכזיים - לצד חניכה וליווי אישיים, אנו מסייעים להם לשלם את חובותיהם. דבר זה מאפשר להם לפתוח חשבון בנק ולהתחיל להרוויח כסף.

האנשים להם סייענו הם עולם ומלואו ושיקומם משפיע על אנשים רבים במעגלים שלהם - ילדיהם, משפחותיהם, הקהילות שלהם והחברה ככלל. כשעבריין לשעבר עולה על דרך הצמיחה וההגשמה, כולם מרוויחים. רמות הפשיעה יורדות, כסף ציבורי נחסך, והצדק מתחזק.

תודה על תמיכתם, האמון שאתם נותנים בנו ועל המחויבות שלכם. תודה שאתם עוזרים לנו לעזור להם ובכך להפוך את הרחובות שלנו למעט יותר בטוחים עבור כולנו.

אנו מאחלים לכם שנה בריאה, מעצימה ומלאת השראה. שנה טובה!

צוות קאמבק

---

הסיפור של אילן

אילן, רווק, יליד 1971 , מתגורר עם אביו הקשיש והחולה ונסמך על שולחנו. אילן אב לבן בגיל 16 המתגורר עם אימו, סוררים ביניהם יחסים טובים והם מתראים באופן תדיר. מאז ילדותו ולאורך חייו ניהל אורח חיים חסר גבולות, התמכר לסמים, נאסר והשתחרר מספר פעמים ולא הצליח לצאת ממעגל הסמים והעבירה. במהלך אחד המאסרים, אילן מעיד, נגמל מסמים בכוחות עצמו וקיבל החלטה לשנות את אורח חייו. מאז היה נקי למעלה מ 7- שנים, אך עקבותיו של אורח חייו ההרסני והמתמשך לא נעלמו והחסמים הרבים שהצטברו עם השנים מונעים מאילן עד היום להשתלב בחברה

כאזרח יצרני ומתפקד.

הסיפור של אילן עם קאמבק התחיל לפני כחמישה חודשים, במהלכם ליווינו אותו בהליך של הסדרת חובותיו על מנת לאפשר לו לראשונה בחייו לנהל חשבון בנק ולעבוד באופן חוקי. הבירוקרטיה הנדרשת בדרך להסדרת כל החובות יכולה להיות מאתגרת לכל אחד, אך על אחת כמה וכמה עבור מי שאין לו אפילו טלפון חכם; מי שלא יודע שכדי לקבל כל סוג של שירות יש צורך בהזמנת תור באפליקציה; מי שלא יודע למלא טופס או לשלוח מייל.

יד ביד הלכנו להוצאה לפועל, אילן פעל נמרצות בהשגת המסמכים הדרושים, הגיע בזמן לכל הפגישות והתורים, סגר תיק אחד, הגיע להסדרים על יתר התיקים ואפילו ביצע את התשלומים הראשונים בהסדרים, כך שמבחינת הוצאה לפועל אין עיקול על חשבונו. את הכספים לתשלום הסדרי החוב מקבל כרגע אילן מאביו, חולה אונקולוגי במצב מורכב בעצמו, שכל חלומו היחיד הוא לראות את אילן עומד על שתי רגליו.

בנקודה הזו היינו אמורים להתחיל את השלב השני בתכנית "ריסטרט" - שלב מציאת עבודה שבו אילן ילמד מחדש את שפת עולם התעסוקה שעד היום לא הכיר. לצערינו, לפני קצת יותר מחודש הגיע לידיו של אילן מכתב ובו הודעה על תשלום מיידי של קנס מהעירייה מלפני 15 שנים, חוב שצבר ריביות ועומד היום על 5500 ש"ח. החוב, ש"צץ" משום מקום, יצר עיקול חדש על חשבון הבנק וקטע את המשך התהליך של אילן )כשברור שאין ביכולתו כרגע לשלם סכום הזה(. על אף פנייתינו לעירייה לביטול הקנס או הסדרו בתנאים מקלים, הדבר טרם הסתייע ויצר מתחים רבים בבית,

שהובילו בסופו של דבר לכך שלפני כשבוע אילן חזר להשתמש בסמים.

כמובן שזה לא הסוף מבחינתנו )וגם לא מבחינתו של אילן(; אנחנו מבינים את המכשולים בהם עשויים להיתקל אוכלוסיות מוחלשות בדרך כה מפותלת של היכרות עם עולם חדש. גרירת הרגליים של מוסדות המדינה גובה מחיר, אבל אנחנו נהיה פה כדי לעזור לאילן להשתקם ולהגשים את החלום - להיות אדם רגיל, כמו כולם.

הסיפור של אילן - בחור טוב לב ורגיש - שהחיים הובילו אותו למקומות לא טובים, מלמד אותנו הרבה על חוסר האונים שחשים אנשים כמוהו מול מערכת שלא באמת מבינה אותם. הסיפור שלו מלמד אותנו על החשיבות של קאמבק בחייהם של המשתתפים, עוד לפני שבכלל אפשר להתחיל לחפש עבודה.

הסיפור של ערן

ערן, גרוש עם ארבעה ילדים (ילד אחד ביולוגי ועוד שלושה הם ילדים של גרושתו שאימץ באופן פורמלי), בן 37. ערן הוא איש מלא יכולות וכישרון, היה תלמיד מצוין בבית הספר, חייל למופת וקצין בצבא. עד שנעצר ונאסר בשנת 2020, ערן החזיק עסק עצמאי בתחום החשמל כ-8 שנים ואף העסיק עובדים. בחודש יוני האחרון, לאחר שסיים לרצות עונש של שנתיים וללא ניקוי שליש, הוא השתחרר ממאסר כשאין לו כלום: אשתו התגרשה ממנו בזמן המאסר וכבר נמצאת בזוגיות חדשה, נותק הקשר עם ילדיו, אימו נפטרה בזמן שהיה בכלא, אין לו אפילו כסף נזיל או קורת גג, אין לו שום רכוש והוא שקוע בחובות של מאות אלפי שקלים, ללא חשבון בנק.

את ערן פגשתי לראשונה בין כותלי בית הסוהר דקל, לשם אנו מגיעים לעיתים קרובות כדי להכיר, לדבר ולהציג בפני מי שעומד לקראת שחרור את האפשרות ליצור איתנו קשר. ערן לקח את הצעתינו בשתי ידיים, הוא השתחרר בבוקר ה-7 ביוני ובצהרי אותו יום כבר הרים אלינו טלפון. קבענו להיפגש למחרת בבית קפה באשקלון, שם התגורר אצל חבר שהציע לסייע לו. באותה פגישה כבר פתחנו את המחשב וניסינו להבין את המצב. ערן הבין שהדרך היחידה לשים את העבר מאחוריו באמת, היא לטפל בחובותיו באופן חוקי כדי שיוכל למצוא עבודה שתתאים לו. כשנפרדנו בסוף המפגש עם תכנית לפנייה להליך של חדלות פירעון מול הוצאה לפועל, הסברתי לערן שזה יכול להיות תהליך ארוך ומתיש, אבל אני אהיה שם איתו לאורך כל הדרך. קבענו להיפגש שוב בדיוק בעוד שבועיים, לאחר שיאסוף את המסמכים הנדרשים.

לאחר קצת פחות משבועיים ערן התקשר ובישר: זהו, טיפלתי בכל החובות, הגעתי להסדר, שילמתי תשלום ראשון וחשבון הבנק שלי כבר לא מעוקל! מי שמבין בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון יודע שזה כמעט בלתי אפשרי להגיע להסדר ולהסיר עיקול תוך שבוע וחצי, בטח ללא סיוע עורך דין.

ברגע ההוא נחשפתי לראשונה ליכולותיו הכמעט דמיוניות של ערן ללמוד מהר ולהזיז הרים! על אף שהתקשיתי להאמין - ערן אכן כיתת רגליו לכל משרד ומשרד - עבד יום-יום בלסדר את העניינים. הצליח להגיע לשופט תורן שחתם לו על הסכם חדלות הפירעון - תם ונשלם הסיפור שעם משתתפים אחרים יכול לקחת גם חמישה חודשים!

תוך כדי תנועה החליט ערן לעבור להתגורר עם אביו בביתו - דבר שלא העלה על דעתו לעשות כשישתחרר. היחסים ביניהם שלא היו טובים בעבר, הלכו והשתפרו. הצעד הבא היה לחשוב על עבודה חדשה - דיברנו קצת בטלפון על איך עושים את זה ואיזה סוג של עבודות יכולות להתאים לו. כמובן שעם ערן ההפתעות לא נגמרות: תוך יומיים הוא זומן לראיון עבודה והתקבל לעבודה כאחראי מחסן במפעל באזור התעשייה ברקן! גם שם הוכיח ערן את יכולותיו, למד מהר את העבודה, הגדיל ראש ולקח אחריות על עוד ועוד תחומים. הוא נשאר שעות נוספות כל יום ולא פיספס אף יום עבודה. המנהלים שלו התרשמו ממנו מאוד והציעו לו הכשרה על חשבון החברה, הרעיפו עליו מחמאות, קיבלו אותו בחום וציירו לו אופק תעסוקתי משמעותי בחברה.

בסיפור של ערן הכל נראה טוב מידי כדי להיות אמיתי. במשך חודש וחצי הכל הלך כל כך חלק בזכות המוטיבציה המטורפת של ערן, שמצידו רק היה צריך "פוש" אחד קטן משמעון ם אחד שיאמין בו ולו. הוא הכניס לראשונה מאז שחרורו מהכלא משכורת מלאה של חודש שלם - משכורת טובה ומכבדת שהצליחה לגרום לערן להאמין שהוא הצליח, למרות כל מה שקרה, לעלות על דרך המלך.

עם זאת, לצערינו, בעולמם של האסירים המשוחררים, ההפתעות הפחות נעימות תמיד מגיעות בשלב כלשהו. באחד הערבים, לקראת סוף יום העבודה, ישב ערן עם אחד החברים שיצר איתו קשר עמוק ושהוא חש מאוד בנוח בחברתו. הם גלשו לשיחה על החיים וערן סיפר על העבר הפלילי והישיבה בכלא. זה היה רגע של וידוי, רגע תמים של שיחה בין חברים. ואז זה קרה - המשבר.

ה"חבר" פנה למנהלים וסיפר להם את מה ששמע מערן. המנהלים מצידם נקטו בפעולות מהירות ונחרצות - זימנו את ערן לשיחת שימוע ופיטרו אותו - תוך יומיים! כמו שהגיע ככה סולק, בבושת פנים, ללא שום קשר לעובדה שהיה אחד העובדים המוערכים ביותר - וכל זה תוך חודש וחצי בלבד. המשבר היה קשה, ערן הושפל ונפגע עד עמקי נשמתו ולא רצה לדבר עם אף אחד במשך ימים. הוא ישב בבית ועיבד את החוויה, למד את הלקחים. בתום כמה ימים, החליט ערן לצאת ולהמשיך לחפש. מאז מצא כבר כמה מקומות, התחיל והפסיק במקומות שונים, ניסה פעם אחת לספר מראש על הרישום הפלילי, פעם אחרת לספר רק אחרי כמה ימים, פעם לא לספר בכלל - אבל איכשהו עברו תמיד עולה ומכשיל אותו.

אנשים כמו ערן שהיו אזרחים למופת ועשו טעות - לא מצליחים למצוא עבודה ולא בגלל שהם לא מוכשרים או מתאימים. מעסיקים רבים חוששים להעסיק אסירים לשעבר ואפילו אינם מודעים לחוקים האוסרים להתייחס לעברו הפלילי של .

מעסיק רשאי, בתנאים מסויימים, לשאול על עברו הפלילי של מועמד לעבודה ולשקולו בהתאם לנסיבות. אין לדרוש ממי שהורשע בפלילים ושילם את חובו לחברה לחשוף לפני כל מעסיק את עברו, גם מבלי שהתבקש, כאילו הוא נושא אות קלון למשך כל חייו. במקרה בו העובד לא נשאל על עברו הפלילי, ולאחר תקופת עבודה מסויימת התגלה עברו הפלילי, השימוש בעברו כשיקול כבד משקל לפיטוריו אינו מידתי ופסול.

היום ערן עדין מתגורר עם אביו, עדין לא בקשר עם ילדיו ועדין מובטל. הוא אמנם לא מוותר וממשיך לחפש, אך אכזבתו מורגשת היטב. מיום ליום אובדת עוד קצת התקווה וקצת יותר קשה להאמין שימצא המעסיק שירצה לתת לו הזדמנות אמיתית ולקבל בתמורה את העובד הכי טוב, מסור, נאמן, מוכשר, פיקח ואחראי שיוכל לבקש. אנחנו עדין מאמינים שערן ימצא את המקום הנכון לו ומשתדלים לשמור גם על התקווה שלו. מרגש לראות את ערן מתנהל בעולם - לא מוותר, לא מוכן לחזור אחורה, איש שהוא השראה אמיתית, סיפור הצלחה בהתהוות.

הסיפור של מוחמד

אחרי 13 שנים, מוחמד יצא מהכלא לעולם שהשתנה במובנים רבים: עולם המתנהל דרך טלפונים חכמים, קודים חברתיים שלא הכיר ואתגר העצמאות המבורכת שדרשה ממנו להתחיל לקחת אחריות על חייו. הוא מצא עצמו מבולבל, מוצף בתחושת חוסר אונים וללא ביטחון עצמי; מרגיש את המרחק בין מי שהוא לבין מי שהחברה מצפה ממנו להיות, נושא בתוכו את אשמת הפשע שביצע.

כך הגיע לפגישה הראשונה עם המאמנת רשא. לאחר השיחה הראשונה, שבה מוחמד הסביר שהשאיפה שלו היא העלאה במשכורת, הבינה רשא שמה שמוחמד זקוק לו יותר מכל, כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל שהיא מזהה בו, זה ביטחון עצמי.

במהלך המפגש השלישי, אחרי שמוחמד תהה מה בכל זאת התועלת באימון, הציעה לו רשא לחשוב איך יוכל להשתמש במפגשים אלו כמתנה לחיים. המילים האלו הדהדו בתוכו ושינו מהותית את התהליך. מאותו רגע לקח מוחמד אחריות ואפשר לעצמו חקירה מעמיקה. תהליך העבודה המשותפת שלהם ייצר מרחב בטוח ופתוח שבו הצליח מוחמד לזהות את הערכים, הפחדים והפתרונות למצבים השונים בהם נתקל בחיי היום יום שלו. הוא מצא השראה וכוח, הבין שהמכשולים העיקריים בחייו הם אלו שהוא מציב לעצמו. החיבור לערכים עוזר לו בקבלת החלטות וככל שהוא לומד להכיר את עצמו טוב יותר כך גם גובר בטחונו העצמי. הוא לומד לדרוש ולעמוד על שלו.

בתחילת התהליך מוחמד עבד כמסדר מדפים בסופרמרקט והרגיש שמקום העבודה טוב אבל אין לאן להתקדם מבחינת המשכורת. ככל שהתחזקו הביטחון העצמי והאופטימיות שלו, כך נוצרו השינויים במקום העבודה. הוא קודם לנהל מחלקה, קיבל רכב צמוד וכעת קיבל הצעה מהבוס להיות מנהל סניף חדש ושותף בעתיד הקרוב.

אלו מילותיו של מוחמד למאמנת רשא: "הרבה מעבר למה שאני לוקח מהמפגש עצמו, זה מה אני לוקח מכל המפגשים איתך. אני מתחיל ברעש כל פעם, ובסוף המפגש נוחת על הקרקע, בגלל שאני מצליח לשחרר. מד התקווה שאני אהיה במקום אחר, טוב יותר, עולה כל פעם שאנחנו נפגשים".

הסיפור של תומר

למרות שרצה את השינוי, תומר לא הצליח להבין מה בדיוק עליו לשנות, מה שגרם לו להתנגד ולכעוס. הוא גם לא הבין מה המקום של קאמבק בתוך כל המחויבויות שהיו לו מול רשות שיקום האסיר.

תומר הבין שחייב לעשות צעד ובכל זאת בהתחלה הוא היה בעיקר לא ממוקד, לא עמד במשימות, לא ידע מה הוא רוצה, ולא לקח אחריות על התהליך.

אחרי מספר מפגשים בהם הסתובבו במעגלים, מיקי - המאמנת שלו, החליטה שהגיע הזמן לשים גבול ואמרה לו שככה אי אפשר להמשיך. זאת הייתה נקודת המפנה, וזה מה שתומר משתף:

"הגעתי לאימון עייף ושבע מאנשי מערכת ששואלים אותי שאלות. הציעו לי מרש"א לעבור אימון ובהתחלה חשבתי שמיקי היא חלק מרש"א, עוד עוסי"ת. אבל בין פגישה לפגישה למדתי להכיר אותה. כשהבנתי שהיא בעצם מתנדבת בעמותה שעוזרת לאסירים משוחררים להשתלב חזרה בחברה, והיא עושה משהו מהלב שלה, זה קנה אותי. הרגשתי שאכפת לה מהמצוקות שלי.

מאז ומעולם הילדים שלי הם המנוע, המוטיבציה. באמצעות האימון הבנתי לראשונה שהמעשים שלי משליכים עליהם. ראיתי והכרתי את החוזקות שלי ולא הצלחתי להביא אותן לידי ביטוי. זה יצר אצלי תסכול וכעס שגרמו לי לרפיון ידיים, מאסתי בחיים שלי כמו שהם. הבנתי שאני בצומת דרכים, אבל הנה יש כאן מישהי שאני יכול לסמוך עליה כשאני עושה את השינוי.

מיקי נתנה לי להבין שרק אני יכול להציל את עצמי, היא מצידה יכולה לתת לי כלים ולהיות שם עבורי מתי שאצטרך. זה נתן לי אומץ וכוח להתחיל בדרך חדשה וכשהבנתי שהכדור בידיים שלי התחלתי לקחת אחריות על התהליך.

מתוך השיחות שלנו הגעתי למסקנה שהדבר שאני רוצה להתמקד בו הוא לימודי ניהול בניה במכללת חפר. יש לי הרבה ניסיון בבניה וזה יאפשר לי להתמקצע, להתפתח ולנהל אורח חיים שבו יש רווחה כלכלית. אם אתה על קרקע יציבה ויש לך ביטחון כלכלי - מתפנה לך מקום לבטא צדדים נוספים בעצמך, לא להתעסק כל הזמן בהישרדות - ואז רמות התסכול יורדות.

האימון היה ברכה עבורי, מקום שהוא נטו בשבילי. כבר אמרתי למיקי שבעוד שנה שנתיים, לאחר שאתייצב, אין לי ספק שאפנה אליה בשביל הצעד הבא."

שמעון

הסיפור של שמעון - מנקודת מבטה של המאמנת שרה ומנקודת מבטו שלו:

שרה: "פגשתי את שמעון בנקודה מאוד נמוכה בחייו. הוא היה בחוב של 250,000 שקלים, לא היה לו כסף לקנות אוכל עבורו ועבור ילדיו והוא נאלץ לבקש כסף מאימו. הוא הרגיש שהוא כישלון, שאין לו מזל או הצלחה ושהוא הורס במקום לבנות.

כבר בפגישה הראשונה הוא דיבר על החלום שלו - להעביר סדנאות כמטפל בריברסינג, אבל לא ידע איך להפוך את החלום למציאות. הבנתי שכדי שנוכל להתקדם ולממש את חלומותיו, עליו תחילה להתמודד עם האמונות המגבילות אותו.

אם אנחנו מבינים שכל אמונה יוצרת מציאות אז שינוי האמונה ישנה את המציאות. עשינו תרגילי מיינדפולנס ובריאת מציאות ומצאנו הוכחות שהוא מוצלח ושיכול להיות לו שפע בחיים. היה לי ברור שיש כאן אימון של מסלול כפול: מצד אחד לדאוג שיש לו הכנסה קבועה ומצד שני לקדם את החלום שלו להפוך למטפל בריברסינג.

המומחיות שלו היא בעבודות שיפוץ כהנדימן והוא החל לעבוד במפעל וככל שעבר הזמן, הבינו מהן היכולות שלו, היצירתיות במציאת פתרונות ונתנו לו יותר ויותר אחריות. במקביל הוא פרסם, ברחבי הישוב בו הוא גר, שהוא זמין לעבודות הנדימן פרטיות. אנשים החלו להתקשר והוא למד עם הזמן להרגיש בנוח עם הדרישה לתשלום בעבור עבודות אלו. העבודה הפנימית, ביחד עם ההכנסות שעלו, הוכיחו לו שהוא כן יודע לייצר שפע. אחרי שלושה חודשים בתהליך האימון הוא כבר הצליח להכניס מעל 15000 שח לחודש. השלב הבא היה לקדם את חלום המטפל על ידי פרסום של סדנאות עם השותפה שלו. הסדנאות התמלאו וגם עליהן קיבל משובים חיוביים. שמעון יצא בסוף התהליך עם תוכנית עסקית שנתית, עם יעדים ועם הבנה שהוא יכול לסמוך על עצמו."

שמעון : "שרה, במשך שנים ארוכות הייתי "תקוע" בענייני פרנסה. גם כשהמזל האיר פנים ההרגשה הייתה שזה נגמר מהר מדי ואני חוזר לאותו מקום של חוסר. האמונה שהתחילה לנבוט בי ולהכות שורשים היתה שאני "מקולל", שהכסף לא יכול להידבק אלי. המצב הכלכלי שלי היה נוראי, הגעתי לפת לחם, כפשוטו.

יום אחד קיבלתי הצעה להיפגש עם קואצ'רית. הסכמתי. לא כי האמנתי. פשוט לא היה לי מה להפסיד. להפתעתי, כבר בשיחה הראשונה משהו קרה. האמונות המגבילות צפו ובכישרון זיהית ועזרת לי לפרק אותן.

פתאום התעורר בי רצון פנימי, חשק להתנער מהמציאות הדלה - ולהתחיל לייצר שפע. ביקשת ממני לדמיין מספר, כמה כסף אני ארויח; זרקתי מספר לאוויר והתחלתי לצחוק - זה היה סכום דמיוני כמעט, בטח בשבילי.

שלושה חודשים לקח לי לייצר את השפע הזה, להגיע לאותו מספר מדומיין. משהו פשוט פעל.

אני לא יודע להגיד מה ואיך, אני אפילו לא יודע אם שמעתי דברים חדשים שלא ידעתי. משהו בדיוק שלך, במעשים ובאנרגיות פשוט עובד.

אני לא חושב שיש משהו שהוא שווה ערך למתנה שקיבלתי בעזרתך - כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. תודה תודה ושוב תודה.

שמעון."